מאפייני סיקור של ספורט נשים:
ספורט הינו כלי חינוכי וערכי חשוב כיום בחברתנו,
הטומן בחובו יתרונות רבים לפיתוח כישורי חיים ולבריאות. נשים כמו גברים זכאיות לנגישות
שווה ליתרונות הללו, ויש לתת להן הזדמנות שווה לזו של הגברים למיצוי הפוטנציאל האישי
וההישגי הטמון בהן.
כיום התקשורת מתייחסת לספורט נשים ומסקרת אותו בצורה
לא הולמת ושווה כפי שהיא מסקרת ספורט גברים, ספורט נשים נתפס כשולי וכפחות דומיננטי
מהספורט הגברי, נשים הן ״העם״ החלש, הקבוצה השולית, אין להתייחס אליה ברצינות כמו שמתייחסים
לספורט גברים והדבר מתבטא במספר מאפיינים.
ראשית, הספורט של נשים מקבל פחות תקציבים למימון
המשחקים, הקבוצה, או כל דבר אחר לשם קידום שם קבוצת הנשים ומעמדן. בדרך כלל ואפילו
לרוב הספורט הגברי זוכה להרבה יותר תקציבים והשקעות מהספורט הנשי, ההבדל בהשקעות בספורט
נשים וגברים באחוזים הוא גדול ולעיתים עולה על ה100% ולכן גם הציבור פחות שומע על הישגי
נשים והתקשורת מתייחסת פחות לספורט הנשים בהתאם ובשוויון לספורט הגברי.
שנית, בהתעלם מהעניין שהספורט הנשי פחות מסוקר ופחות מובא לידע הציבור,כאשר מציגים אותו מתייחסים
להישגה של הספורטאית כאל דבר נדיר, כאל הלא יאמן, איך אישה עשתה את זה? בגלל שנשים
נתפסות כמין החלש פחות מאמינים בהן והציבור פחות רואה בהן את הפוטנציאל הטמון בהן לכן
כשהן מגיעות להישג, התקשורת מציגה את העניין כדבר בלתי יאמן, נדיר ומלווה בהמון מזל
ולעיתים תמיכה חיצונית (כספית או ״תמיכת גב״) והעולם והציבור רואה בכך דבר נדיר ומתקשים
להאמין למרות שאין כל כך למה להאמין, בסך הכל אישה חזקה ואסרטיבית הגיעה לאן ששאפה
להגיע לא שונה משום גבר ספורטאי אסרטיבי שהגיע להישג ענק. בשורה תחתונה לרוב הישגי
נשים בספורט יובאו לידע הציבור כאשר הם חריגים ומאוד מרשימים, לעיתים לא יובא הישג
יום יומי או של איזה תחרות שנתית כי זה נתפס פחות מעניין בעיני התקשורת.
בנוסף לכך, ראיונות של ספורטאיות בתקשורת הם פחות
בדגש על מה הספורטאית עשתה כדי להגיע ״ללום״ אלא יותר בכיוון של לדבר על גופה, הגזרה,
מה היא אוכלת, מאיפה החולצה והמכנס, איזה קמפיין היא ״קטפה״, שאלות שמתעסקות במשפחה,
אם היא אימא איך היא מסתדרת עם הטיפול בילדים, האם יש בן זוג בחיים? האם יש אהבה? מעטות
הפעמים שנשמע בתקשורת ראיון עם ספורטאי גבר ששואלים אותו איך אתה מסתדר עם הטיפול בילדים
והפרנסה.
זאת ועוד, תארים של ספורטאיות בתקשורת הם שוליים
ופחות מכבדים מתארים של גבר, לנשים יקראו ״בנות״ בזמן שלגברים הם יקראו ״גברים״ מה
שמקטין את מעמדה של האישה, התואר בנות יוצר קונוטציה של פחות כוח, פחות עוצמה, יותר
עדינות, פחות כוחניות ותחרותיות בזמן שהמילה גבר יוצרת בדיוק את ההפך, תחרותיות, כוחניות,
אסרטיביות, תכונות אגרסיביות ועוד... עם זאת קמפיין של ספורטאית בתקשורת הוא בדרך כלל
מתייחס למיניות, היא תהיה לרוב לבושה בבגדי ים, יהיה דגש על החזה והישבן, יותר תמונות
פרובוקטיביות ופחות על עיסוקה והישגיה, לרוב הכתבה תחפש רכילות ופחות תעסוק בספורט
אלא אם קיים הישג מאוד מרשים. לעומתה גבר כדורגלן למשל יצטלם עם הכדור כשהוא רץ וזה
משרר לקורא והצופה את התחרותיות ורוח הקרב שיש בו.
על פי תפיסת החברה, נשים פחות טובות מגברים בתחומי
הספורט וככה יוצא שהסיקור של עיסוקן והישגן פחות טוב ויותר שולי.
כיום הספורט הנשי אינו זוכה לאמונה ועידוד כמו שהספורט
הגברי זוכה לו מצד החברה והתקשורת. נשים בספורט ועיסוקן במקצוע נחשב כסטייה בעיקר בענפי
ספורט כמו כדורגל וכדורסל, והחברה לרוב חושבת ותופסת את הספורט הנשי לכיוון העדין,
בלאט , ריקוד, התאמנות אומנותית וספורט עדין כדלהלן.
התדירות בה הספורט הגברי יוצג ויסוקר היא לרוב באופן
יום יומי בחדשות הספורט, בערוצי הספורט בעיתונים ובטלוויזיות לעומת התדירות שבה ספורט
נשי יסוקר שהוא די חריג ולא באופן יום יומי או אפילו שבועי, אם נפתח חדשות ספורט נראה
את הסיקור של החדשות באופן לא שווה בין אישה לגבר, גבר יקבל סיקור יותר טוב לרוב כשהוא
מגיע להישג מרשים לעומתו כשאישה מגיעה להישג מרשים יהיה פחות דגש על ההישגים שלה ולאן
שהיא הגיעה בזכות עצמה. כתבי הספורט מגדירים ספורט נשי כפחות מעניין ואם כבר הוא מובא
לידע הציבור ומסוקר זה יהיה לרוב כאשר יש אירוע מרשים ביותר.